חושך מואר

שמחשיך ניתן לראות את מקור האור ביתר בהירות

אפורים מתקדרים צובעים גם תמונה עליזה

כתמים כתמים לתוך החשכה

ושם…

נוכל מידי פעם לברוח..

לעלות על גל זמני

חסד רגעי.

אבל מוטב להישאר, להיכנע

להתבונן, להתנכח בזאת המראה

להתקבץ, להתקטן, להעלם, להיבלע

להתרוקן מעצמך, אניותך

ושם, שוב תמצא את היותך

צבע אחרי צבע, גאולה

תיגע במרכז הוויתך

תמצא את האלוהי שבך

תדע שזו הדרך שלך

להיוולד שוב שלם

כהיותך.


כמו הטוב שבא והולך במחזורים משתנים, ארעים, כך הכל...גם ה״רע״ הוא בא בצורות שונות כמו אורח לא מוזמן, לא רצוי שמבקש את תשומת לבנו, ואנחנו למדנו כל כך לא לחבב את המתנות ״המדכאות, מפחידות, שליליות״ שאורח זה מביא. ושהוא בא ברגעי חשכה שהתרגלנו נורא לפחד מפניהם מתקיים שעור גדול, שביל לגאולה.
אם רק נאפשר לשחרר, התניה, להרפות אחיזה ולהיות עם מה שבא למרות ועם הפחד, נאפשר ונתאפשר, ניכנע לחוויה וזאת מבלי לתת לה שם(פחד, דכאון, התיסרות, חרדה, צער...), מחשבה ואת הרגל המנוסה. ניתן לאותו אורח לא רצוי רגע, בלי לנסות לדחוף אותו דרך אחת הדלתות, ורק נתבונן בו, נחוש את הנוכחות שלו בגוף וניתן לו להיות באהבה, נהיה גם אנחנו, ננשום באהבה וסובלנות עם אותו פחד שבתחושות, נשלח לחופשי את המחשבה, נאפשר לעצמנו להיות שלמים עם מה שבא וגאולה תשטוף את אניותנו ותשיב אותנו לעצמנו, אהבה.