~ללמוד להשתמש בכל אחד מהגוונים שבתוכנו בכדי לצייר את הציור שבלבנו, זו הרמוניה.~
שנים מתנצחים במרחב שהננו, דו קרב בין הטוב והרע, הראש והלב, השחור והלבן, האלוהי והשטני, החושך והאור, הנשי והגברי. מחשבות, תחושות ורגשות, מתעוררות עולות יורדות ומתפוגגות בנו סותרות ומנדנדות את קיומנו; בין השתוקקות לדחיה, בין הנעים לזה שלא! בין הקל לנכון, בין המותר לאסור, המכאיב למענג, הרצוי למצוי, הידוע לזה שלא, בין זה, לזה, מחול שכזה, קונפליקט.
ואז מגיעה הרמוניה (יוונית Αρμονία = צירוף)
הרמוניה היא ביתם של, אפרודיטה הרכה אלת האהבה והשלמות שופעת המיניות והרומנטיקה, ולארס המחוספס אל המלחמה, בעל הגאווה, האגו, הרוע והכוחניות. הרמוניה מסמלת השלמה של שני הפכים קיצוניים אלו, היא הצירוף המתואם והשלם בין שניהם, כך שני חלקי השלם האלה פועלים בנו וסביבנו, מתקיימים באותו זמן ובכל עת, יוצרים הרמוניה.
שני קולות מדברים בנו, זה של אפרודיטה וזה של ארס. זו שיחה שגורמת לשרשרת מחשבות ורגשות בנו. כזו שממלא אותנו ברעש שלעיתים קרובות מידי, אנחנו אפילו לא עוצרים לבחור והסיטואציה כמו בוחרת אותנו מעצמה, אנו ממהרים להגיב ואחרי זה לחשוב…להרגיש.
לפעמיים נרגיש שויתרנו, שלא הגבנו ולעיתים נרגיש שמיהרנו להגיד או לעשות משהו ששינה את המצב לתמיד…ל״רע או לטוב״.
ללכת פנימה
למקור ההוויה
לשקט
שתמיד היה
ותמיד יהיה
למקום
שמעולם לא נולד
ולעולם לא מת
ושם
הגוונים מתערבבים
צבעים זורמים
קולות באים והולכים
חיים
הפסק לשאול
הפסק לענות
נשימה
קבלה
של ההכל
שעכשיו
תרגיש מה בך
הייה
בָּטַח
החיים תמיד נמשכים למים.
והמים משתנים.
נעורר ונאמן את היכולת להקשיב, להתבונן, נאפשר לשקט להיות. נראה את היופי השלם, מחזוריות קוסמית, חודשית ירחית, יומית שמשית, נשימה רגעית.
לעץ לא רע! שעליו נושרים, מתפזרים וענפיו נעשים ערומים, או טוב! על אלה הצומחים, מקשטים, מלבישים, ולא או כן על גשמים או חמסין, הכל בריקוד שכזה, לכל דבר זמן וחלק ביצירת המחזוריות המופלאה הזו, הרמוניה.
קונפליקט הוא סיפור שנוצר בראש(כמו הרבה דברים אחרים..!) בידי הפילטר ה״אני״ של האגו.
נשקיט את תודעתנו, נתבונן במחשבות באות הולכות, את התשוקות משחקות נראה ונשחרר לאט לאט את אחיזת האגו ונחדול מאשלית הפיצול של ה״טוב והרע״. נהיה עם מה שבא, מחזוריות מופלאה בלי דחיה והשתוקקות, בלי הסיפור של מה כן ולא, נכון ופחות, נהיה בשלם, בבוננות בקבלה.
ניצור מרחב ונוכחות עם מה שבא ונגלה שאנחנו יכולים לבחור! ליצור עם המכלול המופלא זה של אפרודיטה וזה של לארס, כי ״לכל דבר זמן ועת לכל חפץ״, בעכשיו הנצחי.
תתבהר לנו האפשרות להיות הקשבה ויצירה ולחדול מלהת_נגד, ונגלה את הלהיות בקבל_ה. לאפשר להרמוניה לעשות בנו, בטבעיות בה היא מתרחשת, הרמוניה, מבנה פשוט חוזר על עצמו ביצירתיות קלילה, משכפל, מסתובב, חוזר ויוצר חדש. יש לנו היכולת והאפשרות להתבונן, לראות, להרפות ולנווט ביצירתיות את חיינו, היותנו וללדת את ההרמוניה שבנו.
סתיו חורף אביב קיץ בתוכנו, כאדוות סביבנו.
שלום, פיוס והרמוניה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה