שאלת השאלות לא באה כדי לקבל תשובה, זו השאלה שחשובה. היא מאפשרת לנו לערער ולבדוק את זה שאנחנו כל כך מורגלים לתפוס כמציאות, כעובדה, כקיום, כאנחנו! השאלה כשלעצמה מאפשרת לנו לעורר מודעות, לסדוק את הדעות, לשחרר אחיזה, להשתחרר ולהיות החופש שהננו.
רצף המחשבות שעוברות בנו, זה אנחנו שחושבים אותן או הן שחושבות אותנו? קודם היתה מחשבה ואז הגיע הרגש או שהיה זה הרגש שעורר את המחשבה? ובכלל, המחשבות האלה שמסתובבות בתודעתנו, הן שלנו? אנחנו?
למי הן שיכות, הן כאלה שהתרגלנו לחשוב, למדנו מהסביבה שלנו, זו שלימדה אותנו והביאה לחיינו, תפיסות, התניות, נכון ופחות, עשה ולא! מי אתה...לבן, שחור, דתי, חילוני, יהודי מוסלמי בודהיסטי, איפה נולדתי ומאיזה מצב סוציואקונומי הגעתי....
בחרנו? במחשבות שבאו בעקבות כל אלה והפכו עם השנים להיות, אני.
יש בי הרצון להמשיך לטפח ולהזין אותן כמו היו אני, או לראות במחשבה, מחשבה! ואינה מעבר להיותה, בטח לא! אם לא בחרתי להזדהות איתה, בחרתי?
לשחרר, לנקות, לאפשר לעצמי להיות, חופשי!
השאלה עצמה מעוררת את תשומת הלב והמודעות ופותחת בפנינו אפשרות;
להיות בשקט, בשקט של גוף, בשקט של חוש, בשקט של הראש, בתודעה שקטה, בנוכחות, בהוויה...באי פנימי.
להתבונן במחשבות כמו גלים עולים יורדים מתפוגגים.
להיכנע, בלי מלחמה ודחיה, בלי הצמדות ואחיזה בשניהם יש ממנה, פעולה! מחשבה!
להיות מים, חסרי צורה וצבע
לזרום בזרם הקיום
אין מה לעשות, רק להיות!
נוכחות שקטה
רואה
מתבוננת
מתמסרת
הרמונית.
